איימן עודה – טוב ליהודים?
רקע
המאמר שלהלן נכתב בשנת 2022, בעת דיון ציבורי ומשפטי קודם בנוגע לח"כ איימן עודה. כיום, הנושא שב ועולה לדיון – שוב ללא הכרעה נראית לעין.
כדי להביא להדחתו של חבר כנסת נדרשות חתימותיהם של 90 חברי כנסת. זהו משימה כמעט בלתי אפשרית. בעיקר כאשר מפלגות כמו "יש עתיד" ו"המחנה הממלכתי" בראשות לפיד וגנץ מצביעות נגד.
האם איימן עודה משרת דווקא את הציונות?
זה אולי יישמע מפתיע, אך ייתכן שהציונות והמורשת היהודית דווקא זקוקות לדמותו של עודה.
אם נדע לנצל את הסיטואציה הנוכחית ואת האמירות הקשות שהוא משמיע – נוכל להמיר אותן לכלי אסטרטגי.
עודה וחבריו מציבים מולנו אמת לא נוחה, אך חיונית:
הם חושפים את עמדות המגזר הערבי כלפי מדינת ישראל כמדינה יהודית. הם בודקים את מידת הנאמנות למדינה ולצה"ל או את חוסר הנאמנות. קיים פער בין ההשתלבות הדמוקרטית במוסדות השלטון לבין שלילת מהות המדינה.
דווקא הקצנה זו דוחפת מיעוט מערביי ישראל לרדת מהגדר ולהצהיר בפומבי על נאמנותם למדינה ולכוחות הביטחון.
האתגר – וההזדמנות – של הנרטיב הפלסטיני
במקום להיאבק בעודה ובדומיו בזירה הפרטנית-משפטית, עלינו לעבור לזירה האסטרטגית הרחבה: לערער את בסיס הנרטיב הפלסטיני.
מהו נרטיב?
נרטיב הוא סיפור המסביר זהות, היסטוריה ושייכות.
הנרטיב הפלסטיני, שנוצר לפני כמאה שנה, מתיימר להציג "עם פלסטיני" יליד הארץ, שנכבש, גורש ונשדד על ידי היהודים.
אבל מול הסיפור הפלסטיני עומדות 4,000 שנות היסטוריה יהודית. במשך 3,600 שנה ירושלים הייתה בירת העם היהודי. זה עוד לפני האסלאם ולפני שהוזכר בכלל שמם של הפלסטינים.
האם קיים עם פלסטיני?
האם באמת קיים עם כזה – "העם הפלסטיני"?
כדי לענות, יש לבדוק קריטריונים אוניברסליים להגדרת עם:
- שפה ייחודית? – לא קיימת. מדובר בערבית כללית.
- דת ייחודית? – לא. רובם מוסלמים כמו שכניהם במדינות ערב.
- תרבות או פולקלור נפרדים? – כמעט לא קיימים.
- היסטוריה רציפה של עצמאות מדינית? – לא קיימת.
- לבוש, מאכלים, סמלים לאומיים? – רובם מועתקים מהעולם הערבי הסובב.
זכותו של כל ציבור לשאוף להגדרה עצמית. אך חשוב להדגיש: יש בעולם עשרות קבוצות אתניות שלא קיבלו הכרה כמדינה. מדינה אינה נולדת רק משאיפה – אלא מהיסטוריה, גבולות, מוסדות, תרבות ושלטון.
מהי "מדינה פלסטינית"?
אם הפלסטינים טוענים שנגזלה מהם מדינה – מן הראוי לבקש הוכחות:
- מתי הוקמה אותה מדינה?
- מה הייתה בירתה?
- איזה שלטון הנהיגה?
- מהם גבולותיה?
- באיזה מטבע השתמשה?
- אילו מוסדות ריבוניים הפעילה?
- האם קיימת מפת מדינה פלסטינית מוכרת מראשית המאה ה-20?
שאלות אלו אינן נבזיות – הן חיוניות לשיח היסטורי מדויק.
התשובה לרובן היא אחת: מדינה כזו מעולם לא התקיימה.
שיח אסטרטגי חדש – תפקידנו כישראלים
ההישענות העולמית והישראלית על הנרטיב הפלסטיני כאקסיומה – היא תוצאה של הזנחת ההסברה, ההיסטוריה והעובדות.
אנו כיהודים וישראלים, מחויבים להציג את הנרטיב שלנו – בביטחון, בבהירות ובאמצעות הוכחות היסטוריות וארכיאולוגיות שאין לערער עליהן.
במקביל, יש לעודד מנהיגים מהמגזר הערבי – ובמיוחד ערבים ישראלים – להביע נאמנות למדינה. התמיכה בהם צריכה להיות גלויה, מושכלת ואמיצה.
סיכום: זהותו של עודה – קריאת השכמה
איימן עודה וחבריו יושבים בכנסת ישראל, חלקם אף שרים בממשלה.
חלקם עושים שימוש במנגנוני הדמוקרטיה על מנת לקדם שלילה של עצם קיומה של המדינה היהודית.
יש לראות בהם לא רק אתגר פוליטי – אלא הזדמנות חינוכית ואסטרטגית לחשוף, לפרש ולהפריך את הנרטיב עליו הם נשענים.
המאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – מתחיל בהבנת הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולעולם.
Dubiyung.com 