האם החמאס באמת מסכן את ישראל?

טענה רווחת בתקשורת ובקרב מומחים לביטחון גורסת כי אם לא נחסל את החמאס בעזה,

צפוי לנו אירוע נוסף בדומה לזוועות ה-7 באוקטובר.

עקרונית, כל אויב המאיים על ביטחונה של ישראל חייב להיות מנוטרל.

עם זאת, הטענה בדבר איום מידי נוסף מחייבת בחינה מעמיקה יותר.

לו הצמרת הביטחונית והמודיעינית לא הייתה שבויה במשך שנים בקונספציות מוטעות.

לו השב"כ היה ממלא את תפקידו כנדרש.

לו צה"ל היה נערך כראוי להגנה.

לו הדמוקרטיה הייתה משמשת ככלי שלטוני תקין במקום מערכת משפטית ריכוזית ובלתי מבוקרת.

ולו זרועות הביטחון היו נאמנות לריבון הנבחר ולא רואות עצמן כריבון האמיתי

כנראה שהאסון הנורא הזה לא היה מתרחש כלל.

השמדת החמאס – שאלה של עיתוי ולא של עיקרון

אין ספק כי החמאס חייב להיות מושמד, אך המועד והאופן צריכים להיקבע על-ידי הריבון, שזרועות הביטחון מחויבות לבצע את החלטותיו. משמעות הדבר היא כי יש צורך ברפורמות עמוקות במערכת הביטחונית, המשפטית והאכפתית. יש לבנות מטכ"ל חדש, להנהיג שב"כ עם גישה מקצועית נטולת השפעה פוליטית ולשדרג את ההיערכות למצבי חירום. נדרשים גם שינויים בערכי הלחימה, בהגדרת גבולות האחריות, במשמר הלאומי ובחלוקת התפקידים בין הגופים השונים. עד כה, לא בוצע השינוי הדרמטי הדרוש להחזרת המדינה למסלול הנכון.

כשלי המשטרה ומדיניות ביטחון הפנים

רבות דובר על תפקוד המשטרה ומג"ב בבלימת מתקפת הטרור והכלתה. אולם, בעיית היסוד היא שהמשטרה, מאז קום המדינה, פועלת בסמכויות שאינן מוגדרות בצורה מספקת בחוק. יש להסדיר את סמכויות המשטרה באופן מידי, וכן לבצע חלוקה מחודשת של האחריות בין צה"ל, היישובים, המשטרה, מג"ב והמשמר הלאומי. יש לבצע התאמות בתקציבים ובמשאבים בין הארגונים על פי ההיגיון הבא:

• צה"ל מופקד על התמודדות עם איומים חיצוניים.
• המשטרה, מג"ב והמשמר הלאומי מופקדים על ביטחון הפנים ועל טיפול בגורמים פנימיים המאיימים על הביטחון הלאומי.

הסכמים אזוריים והיחס אליהם

באזורנו יש מי שמתייחסים להסכמים בינלאומיים כאילו אנחנו בארה"ב או אירופה.

ממשל ביידן כפה עלינו באגרסיביות רבה "הסכמי כניעה" תוך התעלמות מהצורך הישראלי לניצחון מובהק,

כמו ההבנה שנושא החטופים הוא נושא ריגשי עמוק עבורינו.

אצלנו בשכונה כל הסכם הוא בחזקת הסכם "הודנה" אסלאמיים:

הפוגה זמנית בלבד עד לסיבוב הבא.

הדבר מחייב את ישראל להיערך בהתאם ולהימנע מהנחות יסוד נאיביות ביחס לכוונות אויביה.

סוגיית החטופים ועמדת הממשלה

משפחות החטופים חוות סבל בלתי נתפס, וארגונים שונים מנצלים את כאבן לצרכים פוליטיים. הדרישה להחזרת כל החטופים באופן מידי זוכה לתמיכה רחבה, הן מצד הציבור והן מצד מנהיגים עולמיים. לכן, הביקורת כלפי ראש הממשלה והקבינט – אשר פועלים למימוש מטרה זו – מעוררת תהיות. האם לא נכון יותר למקד את המחאה בלחץ עולמי נגד חמאס, במקום בראשות הממשלה?

סיכום

החמאס חייב להיות מושמד, לצורך הענין,כל ארגון טרור פנימי או חיצוני המסכן את ביטחון המדינה.

אך ישראל אינה יכולה להסתפק בפעולה צבאית בלבד.

יש לבצע רפורמות מהותיות במערכת הביטחון, המשטרה ובמערכת המשפט, עכשיו.

כדי להבטיח שלא נשוב ונמצא את עצמנו חסרי אונים מול מתקפת טרור נוספת.

בשורות טובות ושבוע טוב.