יוצא המרצע מהשק…..

יוצא המרצע מהשק

שנים ארוכות רחש משהו מתחת לפני השטח. תחושת בטן, ראיות חלקיות, מהלכים תמוהים, כתבות מוטות, והפגנות שנראו מתוזמרות היטב. רבים חשו שמשהו אינו כשורה – אך לא היו בידיהם ההוכחות.

ועכשיו – המרצע יוצא מהשק.

וזה לא סתם שק – זהו שק שחור, עמוק, רע ומרושע.
והשדים שיצאו ממנו אינם דמיוניים: אלו כספים, מסמכים, עדויות וחשיפות. הם מצביעים על קנונ

יה רחבת היקף שמטרתה אחת: פירוק מדינת ישראל מבפנים.0. <

מאות מיליונים, מטרה אחת

לפי דיווחים שמתחילים לחדור גם לכלי התקשורת בארה"ב, ממשל אובמה העבירו כספים משמעותיים לגופים בישראל. גם ממשל ביידן המשיך בהעברות אלו. הסכומים עולים על 800 מיליון דולר. זה נעשה לכאורה בשם הדמוקרטיה, אך למעשה זה בשירות חבלה פוליטית וחברתית מכוונת.

הכספים הללו, כך נראה, מימנו רשת של השפעה וערעור:

• עמותות שמפעילות הפגנות מתוזמנות.
• קמפיינים משפטיים ממומנים היטב.
• "לשעברים" מכובדים שהושאלו לתודעה הציבורית כגורמים "אובייקטיביים".
• מערכות תקשורת מגויסות, שחוזרות וממחזרות נרטיבים שקריים.
• פרקליטים, שופטים, ואנשי ביטחון שפעלו – לא תמיד מטעמי שלטון החוק, אלא מטעמים פוליטיים גלויים.

מטרה: חיסול פוליטי של נתניהו – והריסת שלטון ימין

בלב המערכה הזאת עומד אדם אחד – בנימין נתניהו.
במשך יותר מעשרים שנה הוא נלחם על דמותה של מדינת ישראל. הוא מגן על זהות יהודית ועל עוצמה ביטחונית. כמו כן, הוא חותר לכלכלה איתנה ולעמידה מול לחצים בינלאומיים.

מבחינת גורמים מסוימים – הוא חייב היה ליפול. לא בקלפי, אלא בכל דרך אחרת: כתבי אישום, הפגנות מתוזמרות, הפחדות, דה-לגיטימציה טוטאלית. הצליחו? לא. ניסו בכל כוחם? בהחלט.

שעת החשבון מתקרבת

כעת, עם חשיפת עומק הקנוניה, מגיע שלב חדש:
שלב החשבון.

• שופטים יצטרכו להסביר – מי מהם שפט באמת לפי דין, ומי שירת אג'נדה.
• פרקליטים ייאלצו לעמוד מהעבר השני של הזכוכית.
• עיתונאים יישאלו – עד כמה הם היו שליחים של גורמים זרים.
• פוליטיקאים – חלקם ימצאו עצמם מגמגמים מול מצלמות שבעבר שירתו אותם נאמנה.

וכך גם חלק מאנשי מערכת הביטחון והמודיעין – שמעמדם הקדוש נוצל לא פעם, כדי להשחיר, להסית, ולהנחות מדיניות מסוכנת.

התחלה של ניקוי

אין מדובר בנקמה. לא במרדף פוליטי. אלא בניקוי אמיתי.
ניקוי חזיריות. ניקוי מערכת. ניקוי תודעה.
כואב, חיוני – ובלתי נמנע.

כי מדינה לא יכולה להתקיים לאורך זמן כשפקידי ציבור הופכים לאוליגרכיה בלתי נבחרת.
כשמערכות צדק נשלטות בידי בעלי עניין.
כשדמוקרטיה היא רק סיסמה – אבל הריבון, העם, נדחק לפינה.

ומה עכשיו?

אנחנו בתחילת הדרך. הדרך חזרה.
אבל יש תקווה.

אחרי ניקוי השחיתות והסירחון, נחזור להיות מה שתמיד היינו:
עם עתיק, מוסרי, גאה. עם שיודע להילחם – אך גם לבנות.
עם שמבין: המדינה הזאת היא לא משחק. היא ייעוד.