היקף הפשיעה של המגזר הערבי בישראל.

פעילות המשטרה ,מג"ב והמשמר הלאומי לאחרונה,במגזר הבדואי ,בעוצמה שלא היינו רגילים לראות,מביאה אותי לערוך מאמר זה כדי להסביר את היקף הפשיעה במגזר הערבי וביחס לסה"כ העבירות וביחס לחלקם באוכלוסיה.

הנתונים המבוססים על דוחות רשמיים של משטרת ישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת וארגוני מעקב (כמו "יוזמות אברהם" ו"מרכז טאוב"), מצביעים על פער קיצוני בין חלקו של המגזר הערבי באוכלוסייה לבין מעורבותו בפשיעה חמורה.

להלן תמונת המצב המעודכנת (נכון לתחילת 2026):

1. חלקם באוכלוסייה לעומת חלקם בפשיעה (רצח)

חלק באוכלוסייה: ערביי ישראל מהווים כ-21% מאוכלוסיית המדינה (כ-2.13 מיליון נפש).
חלק בקורבנות הרצח: בשנת 2025, המגזר הערבי היווה למעלה מ-80% מכלל קורבנות הרצח הפלילי בישראל.
היחס הסטטיסטי: לפי דוחות מרכז טאוב, שיעור מקרי הרצח במגזר הערבי גדול פי 14 משיעורו במגזר היהודי (נכון לנתוני 2024-2025).

2. נתוני רצח בשנים האחרונות (שיאים חדשים)

הפשיעה החמורה במגזר הערבי נמצאת במגמת עלייה חדה, כאשר שנת 2025 הוגדרה כ"שנה המדממת ביותר אי-פעם":

2025: 252 נרצחים.
2024: 230 נרצחים.
2023: 244 נרצחים.
לשם השוואה: בשנת 2022 נרשמה ירידה ל-109 נרצחים, אך המגמה התהפכה וזינקה ביותר מ-100% מאז.

3. מאפייני הפשיעה החמורה

מעבר למספרי הנרצחים, המעורבות של המגזר הערבי בולטת בתחומי פשיעה נוספים:

שימוש בנשק חם: כ-88% ממקרי הרצח במגזר מבוצעים באמצעות ירי. בנוסף, כ-96% מהקטינים שאושפזו בישראל עקב פציעות ירי הם ערבים.
גיל המעורבות: ישנה "בועת אוכלוסייה" של צעירים: למעלה מ-70% מהנרצחים (ולפי הערכות המשטרה, אחוז דומה מהמבצעים) הם בגילאי 18–40.
ארגוני פשיעה: רוב מוחלט של מקרי הרצח (הערכה של כ-75%-80%) משויכים לסכסוכים בין ארגוני פשיעה, נקמות דם וחיסולי חשבונות, ולא לאלימות בתוך המשפחה.

4. שיעורי פענוח והרתעה

אחד הפערים המשמעותיים ביותר הוא היכולת של המדינה לאכוף את החוק במגזר:

שיעור פענוח: בעוד שבמגזר היהודי שיעורי הפענוח של מקרי רצח גבוהים מאוד (לרוב מעל 70%), במגזר הערבי שיעור הפענוח בשנת 2025 עמד על כ-10% עד 15% בלבד.
תחושת ביטחון: כ-82% מהאזרחים הערבים מדווחים כי הם מודאגים מאוד מירי באזור מגוריהם, לעומת אחוזים בודדים במגזר היהודי.

5. השפעה גאוגרפית

הפשיעה החמורה אינה מתחלקת שווה בשווה. המוקדים המרכזיים הם:

מחוז צפון: אחראי לכ-57% ממקרי הרצח.
ערים מעורבות: לוד ורמלה בולטות בנתוני פשיעה גבוהים במיוחד ביחס לגודלן.

שורה תחתונה: המגזר הערבי, המהווה חמישית מהאוכלוסייה, סופג ויוצר את הרוב המוחלט של הפשיעה החמורה בישראל (רצח, ירי וסחיטת דמי חסות). הפער בשיעורי הרצח (פי 14) הוא אחד הנתונים החברתיים-ביטחוניים הקשים ביותר במדינת ישראל כיום.

כדי להבין את עומק הבעיה, חשוב להסתכל לא רק על מספר הנרצחים, אלא על המנגנון הכלכלי שמניע את הפשיעה ועל הניסיונות של המדינה לבלום אותו.

להלן פירוט על המאמצים הממשלתיים וההיבטים הכלכליים של הפשיעה במגזר הערבי:

1. תוכנית "מסלול בטוח" (והמשכיה ב-2025-2026)

זוהי התוכנית הממשלתית המרכזית למאבק בפשיעה בחברה הערבית. המודל שלה השתנה לאורך השנים, אך עקרונותיה כיום מתמקדים ב"תקיפה כלכלית":

שילוב זרועות: המשטרה לא עובדת לבד. התוכנית כוללת את רשות המיסים, הפרקליטות, הרשות לאיסור הלבנת הון ומשרדי ממשלה נוספים.
סימון יעדים: המשטרה סימנה מאות "יעדים" (ראשי ארגוני פשיעה וחיילים בכירים). נכון ל-2025, נעצרו מאות מהם, אך הבעיה היא "וואקום" – ברגע שראש ארגון נעצר, יורשיו נלחמים על הטריטוריה, מה שמוביל לעלייה זמנית באלימות.
מעורבות השב"כ: זהו נושא השנוי במחלוקת פוליטית ומשפטית עמוקה. נכון להיום, השב"כ מעורב בסיכול פשיעה חמורה רק כאשר היא מוגדרת כפיגוע טרור.
השב"כ והגורמים הפוליטיים חייבים להפנים כי טרור או פלילי מביאים איתם את אותן התוצאות הרעות .אמל"ח פלילי הופך בין רגע לאמל"ח טרור וחוזר חלילה.כך שהכלים המודיעיניים שנמצאים בשב"כ ונמנעו מהמשטרה,חייבים לפעול למען הביטחון אישי ולאומי.

2. הכלכלה של הפשיעה: "פרוטקשן" והשוק השחור

הפשיעה היא עסק כלכלי לכל דבר. ההערכות הן שההון השחור במגזר הערבי מגלגל מיליארדי שקלים בשנה.

סחיטת דמי חסות (פרוטקשן): זוהי "מכת מדינה" שזולגת מזמן מהמגזר הערבי לכלל המשק. קבלני בניין, בעלי עסקים ואפילו תשתיות לאומיות נאלצים לשלם לארגוני פשיעה כדי שלא יחבלו בציוד או יאיימו על עובדים. זהו מס עקיף שמעלה את יוקר המחיה לכולנו.
הצ'יינג'ים (נקודות חלופת כספים): ארגוני הפשיעה משתמשים בחלק מהצ'יינג'ים במגזר כמכבסות הון. המדינה החמירה מאוד את הרגולציה עליהם ב-2024-2025, מה שהוביל לסגירת מאות עסקים כאלו, אך הכסף לעיתים פשוט עובר למסלולים תת-קרקעיים אחרים.
שוק אפור וריבית נשך: בהיעדר נגישות מלאה לאשראי בנקאי בחלק מהיישובים הערביים, אזרחים נשאבים להלוואות מהשוק האפור. חוב של כמה אלפי שקלים יכול להפוך תוך חודשים לחוב של מאות אלפים, מה שמוביל לאיומים, ירי על בתים ורצח.

3. ההשתלטות על המכרזים הציבוריים

אחד ההיבטים המדאיגים ביותר הוא חדירת ארגוני הפשיעה לתוך הרשויות המקומיות:

ארגוני פשיעה משתמשים באיומים כדי להבטיח שחברות קש מטעמם יזכו במכרזי עירייה (פינוי אשפה, הסעות, שיפוץ בתי ספר).
בצורה זו, כספי מיסים של מדינת ישראל עוברים ישירות למימון ארגוני פשיעה. הממשלה הקימה יחידות אכיפה מיוחדות במשרד הפנים כדי לבחון מכרזים ב"יישובים אדומים".

סיכום אסטרטגי: המאבק בפשיעה החמורה והשבת המשילות

תמונת המציאות הקשה העולה מן הנתונים מלמדת כי המאבק בפשיעה במגזר הערבי אינו יכול להישאר בגדר אירוע משטרתי בלבד. מדובר באיום אסטרטגי המחייב מענה רב-מערכתי, שילוב זרועות של כלל משרדי הממשלה, ושינוי יסודי בתפיסת ההפעלה המשפטית והמבצעית.

1. ייבוש המקורות הכלכליים ומניעת קריסת הרשויות

האתגר הליבתי כיום אינו מסתכם רק בלכידת הרוצח הבא, אלא בייבוש מקורות המימון של ארגוני הפשיעה. תחקירים שנחשפו לאחרונה משרטטים מציאות מדאיגה, לפיה כ-30 מיליארד ש"ח המיועדים לצרכים מוניציפאליים במגזר הערבי זולגים לידיים פליליות.

יש לפעול בנחישות למניעת קריסת המשילות ברשויות המקומיות, המוצאות עצמן תחת איומים וסחיטה.
ללא ניתוק צינור החמצן הכלכלי הזה, כל הישג מבצעי בשטח יהיה זמני בלבד.

2. חיזוק כוח האדם והמענה המבצעי

המציאות הגיאוגרפית בישראל דורשת הגדלה דרמטית של כוחות המשטרה, מג"ב והמשמר הלאומי:

אתגר המחוז הדרומי: מחוז זה חולש על כ-60% משטחה של המדינה, כולל גבולות ארוכים ועוינים המהווים נתיבי הברחה מרכזיים.
זמינות ו"אורך נשימה": הכוחות חייבים להיות זמינים למענה מיידי ולמבצעים מתמשכים בעלי "אורך נשימה" מבצעי, וכל זאת מבלי לשחוק את שגרת העבודה של היחידות המקובעות למשימותיהן הקבועות.

3. רפורמה במערכת המשפט ובמנגנוני הבקרה

על מנת לאפשר ללוחמים ולשוטרים לבצע את משימתם, נדרש שינוי מהותי ביחס המערכת המשפטית למאבק בפשיעה:

רתימת מערכת המשפט: יש לפעול לחקיקה מתאימה ולהטלת עונשים מחמירים התואמים את חומרת העבירות, תוך זניחת גישת הענישה המקלה. הייעוץ המשפטי חייב להתמקד בחיזוק כוחות הביטחון ובצמצום ה"הבנה" לעולמם של העבריינים.
עצמאות פיקודית ותחקור מבצעי: גופי הבקרה כגון מח"ש והפצ"ריה נתפסים כיום כגורמים המפריעים לעבודת הלוחמים והשוטרים בשטח. יש להשיב את הסמכויות לביצוע תחקירים פיקודיים פנימיים ככלי ראשון למצוינות והפקת לקחים.
מניעת "התנפלות" חקירתית: יש חשיבות מכרעת לתחקיר מפקדים בכל אירוע, חיובי או שלילי. לא כל אירוע מבצעי חייב לעבור מיידית לחקירת מח"ש; יש לאפשר למפקדים לנהל את השטח ולהפיק לקחים מקצועיים לפני המעבר למישור הפלילי-משמעתי.

השבת הביטחון האישי והמשילות מחייבת מעבר ממגננה למתקפה. רק שילוב של הרתעה משפטית, עוצמה מבצעית בשטח וחניקה כלכלית של ארגוני הפשע יוביל לשינוי המיוחל במציאות המדממת של המגזר הערבי ושל מדינת ישראל כולה.