במבט לאחור על כמעט שני עשורים של כתיבה וניתוח ביטחוני, המציאות של שנת 2026 אינה מפתיעה; היא תוצאה ישירה של תהליכים עליהם התרעתי כבר בשנת 2008. כפי שכתבתי בעבר: "החוסן הלאומי של מדינת ישראל נשען בראש ובראשונה על המשילות הפנימית ועל אמון הציבור במערכת אכיפת החוק" (יונג, 2008). כיום, אנו עדים לקריסת עמוד השדרה הזה תחת משקלו של ריקבון מערכתי עמוק.
אכיפה בררנית: מכת מוות לשלטון החוק
הפער בין הטיפול בפורעי חוק בקפלן לבין הטיפול באוכלוסיות אחרות אינו מקרי. זוהי התגלמות האזהרה שלי מפני הפיכת המערכת לפוליטית: "כאשר מערכת אכיפת החוק מתחילה לבחור את התיקים שלה לפי זהות הנאשם… היא מאבדת את הלגיטימציה" (יונג, 2014). הסטנדרט הכפול הזה מחלחל מלמעלה ומחסל את הציות לחוק.
הפשיעה במגזר הערבי: מטרור פלילי ללאומני
נושא נוסף שליווה את כתיבתי הוא אובדן המשילות בנגב ובגליל. במאמרי על היקף הפשיעה במגזר הערבי (יונג, 2026), חידדתי את הצורך בטיפול של השב"כ בארגוני פשיעה אלו כארגוני טרור לכל דבר. זוהי אינה בעיה "פלילית" גרידא; זהו איום אסטרטגי שחזיתי כבר ב-2011 ככזה שיערער את יציבות המדינה מבפנים.
בג"ץ והפגיעה המבצעית בלוחמים
החדירה של המשפטיזציה לתוך חרך הירי היא פשע. בנושא צמצום הפרימטר בעזה, התרעתי כבר במאמר "צה"ל מתגבר כוחות בקו התפר" (יונג, 2025): "התערבות משפטית בשיקולים מבצעיים עולה בדם לוחמים". כשבג"ץ מעדיף זכויות של ארגונים רדיקליים על פני חיי חיילינו, הוא הופך לנטל ביטחוני.
המשמר הלאומי: הפתרון המערכתי שנדחה
כחלק מהניסיון לתקן את המעוות, הצעתי את תפיסת המשמר הלאומי 2026. זהו אינו מיזם פוליטי, אלא הכרח מבצעי שהיה צריך לקום כבר ב-2016 כחלק מהמהפך בתפיסת האבטחה והבט"פ. ללא כוח מגן פנימי חזק, אנחנו נשארים חשופים בתוך הבית.
סיכום: האמת אינה זקוקה למורא
המשוואה נותרה בעינה: אין ביטחון ללא ביטחון פנים. השיקום לא יתחיל במינויים של "לשעברים" שמעודדים הפרות סדר, אלא בחזרה לערכי היסוד:
- שקיפות מלאה: כפי שדרשתי בפרסום על הסטנוגרמות.
- אכיפה שוויונית: ללא הבדל דת, גזע או שיוך פוליטי.
- הפרדה מוחלטת: בין עולם המשפט לניהול המבצעי בשטח.
האמת נמצאת בפרוטוקולים ובארכיון המאמרים שלי לאורך השנים. הגיעה השעה להחזיר את המשילות. הבחירה היא בידינו: לתקן או לקרוס.
Dubiyung.com 