בחלום שלי, מדינת ישראל מתעוררת למציאות אחרת. יש לנו משמר לאומי אמיתי – 59,000 לוחמים ולוחמות מיומנים, מצוידים, וחדורי מטרה.
בחלום, הדרג המדיני מפסיק לגמגם. ראש הממשלה מחליט: מטפלים באיום הפנימי כאן ועכשיו. פקודת המבצע ששכבה שנים במגירה עולה על השולחן, והמשמר הלאומי מקבל את הפקודה שחיכה לה: גיוס מלא. פריסה רחבה.
ראיתי בחלומי כוח רציני ונחוש נפרס במוקדי האיום בתוך המגזר. כפר אחר כפר, בית אחר בית. לא "מבצע" יח"צני של יום אחד, אלא סריקה מדוקדקת. חיפוש יסודי של נשק ותחמושת, בדיקת תשתיות דיגיטליות, איתור חומרים תומכי טרור והתארגנויות פליליות שחותרות תחת ריבונותנו.
ראיתי משילות בשיאה. ראיתי את החוק חוזר לרחובות.
ואז התעוררתי.
החלום נמוג אל תוך מסך הערפל המוכר: פוליטיקה קטנה, אגו, ודיקטטורה שיפוטית שמסרסת כל ניסיון להחזיר את הביטחון לאזרח הפשוט. המציאות טפחה על פניי, והאיום הפנימי עדיין שם, מחכה לרגע הנכון.
אבל החלום הזה הוא לא פנטזיה – הוא צורך מבצעי קיומי. והוא ימשיך להדהד עד שיהפוך למציאות, כי אין לנו ברירה אחרת.
חג שמח, עם יקר.
Dubiyung.com 