בשיח הציבורי והתקשורתי, המונח "אלימות מתיישבים" הפך לכותרת כמעט יומיומית, לעיתים קרובות תוך ניתוק מוחלט מהקשר המציאות המבצעית בשטח. כמי שבוחן את סוגיות הביטחון הלאומי לאורך עשורים, הגיע הזמן להעמיד את הדברים על דיוקם באמצעות נתונים גלויים וניתוח קר של תמונת המצב ביהודה ושומרון (שטחי C).
1. מלחמת המספרים: טרור מול חיכוך
כדי להבין את עוצמת העיוות, יש להביט בנתונים המסכמים (לפי דוחות שב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל לשנת 2025):
| מדד השוואה | טרור ואלימות פלסטינית | פשיעה לאומנית / אלימות ישראלית |
| נפגעים בנפש | 20 הרוגים ישראלים (אזרחים וכוחות ביטחון). | 4-5 הרוגים פלסטינים (באירועי חיכוך והגנה עצמית). |
| אופי האירועים | ירי, מטענים, דקירות ודריסות שמטרתם רצח. | חיכוך בשטחי מרעה, פגיעה ברכוש (גרפיטי/עצים) ותקיפות פיזיות. |
| מעצרים מנהליים | אלפי מבוקשים המעורבים בתכנון טרור רצחני. | בודדים, המשמשים לעיתים ככלי הרתעתי ללא ראיות פליליות. |
המספרים מראים בבירור: בעוד שהצד הפלסטיני מפעיל טרור קטלני שמטרתו השמדה, הצד היהודי מתאפיין ברובו המוחלט באירועי חיכוך ופשיעה, שחלקם הגדול נובע ממאבק על השליטה בקרקע.

2. האיוולת האסטרטגית שבהריסת החוות
החוות החקלאיות הן "החיישנים" הקדמיים של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. חווה בודדת, המונה משפחה ומספר רועים, מחזיקה ומשמרת אלפי דונמים של אדמות מדינה.
- מכפיל כוח: במקום שצה"ל יצטרך להקצות פלוגה שלמה לשמור על רכס אסטרטגי, רועה הצאן עושה זאת בנוכחותו.
- הוואקום המבצעי: הריסת חווה כזו בגלל "חוסר היתר בנייה" היא טעות אסטרטגית. ברגע שהחווה נהרסת, השטח נתפס מיידית על ידי בנייה או חריש פלסטיני בלתי חוקי (במימון זר), מה שמאלץ את צה"ל להשקיע בעתיד משאבים כפולים כדי להחזיר את השליטה בנקודה.
3. מיתוס "הקרקע הפרטית"
אחד הטיעונים הנפוצים להצדקת הריסות הוא "הגנה על קניין פרטי". המציאות המשפטית מוכיחה אחרת:
למעלה מ-80% מההריסות במגזר היהודי מתבצעות על אדמות מדינה מוסדרות.
האכיפה אינה נובעת מגזל קרקע של פלסטיני (שכן אין הוכחת בעלות כזו ברוב המוחלט של המקרים), אלא מבירוקרטיה פנימית של המנהל האזרחי. המדינה, למעשה, הורסת לעצמה את נכסיה האסטרטגיים בשם פורמליזם משפטי יבש, בעוד שבמרחק מאות מטרים נבנים אלפי מבנים פלסטיניים ללא הפרעה.
4. התעשייה שמאחורי הפרובוקציה
אי אפשר לנתח את הנתונים מבלי להתייחס ל"גורם השלישי": פעילים קיצוניים מהשמאל ואנרכיסטים.
אלו אינם משקיפים תמימים. הם מגיעים לשטח במטרה ברורה:
- יצירת חיכוך יזום: פרובוקציות מול רועי צאן יהודים כדי לייצר תגובה מצולמת.
- לוחמה משפטית (Lawfare): הצפת משטרת מחוז ש"י בתלונות שווא המוניות כדי לטרטר את המערכת ולייצר "סטטיסטיקה" של פשיעה.
- הטרלת כוחות הביטחון: הסטת קצינים וחיילים ממשימות סיכול טרור לטובת "טיפול" בחיכוכים מלאכותיים שנועדו להכפיש את ההתיישבות בעולם.
5. סיכום: דרוש שינוי תפיסה
הטיפול ביהודה ושומרון חייב לעבור מגישה של "שיטור וכיבוי שריפות" לגישה של "משילות אסטרטגית".
- יש להפסיק את האכיפה הסלקטיבית על אדמות מדינה.
- יש להכיר בחוות החקלאיות כמרכיב חיוני בביטחון המרחבי.
- יש לפעול בנחישות נגד גורמים חיצוניים המלבים את האש לצורכי תעמולה.
רק ראייה מערכתית שתבדיל בין טרור רצחני לבין מאבק לאומי על קרקע, תאפשר למערכת הביטחון להחזיר את השקט והמשילות לאזור.
