הודעתו של המפכ"ל, רנ"צ דני לוי, על כינוס דיון מיוחד של סגל הפיקוד הבכיר בנושא המאבק בפשיעה בחברה הערבית, התקבלה בכותרות כצעד מנהיגותי. אולם, בעין בוחנת, קשה לראות בכך יותר מאשר מענה טקטי של "כסת"ח" – ניסיון לרצות את הציבור והתקשורת הסוערים בעקבות גל החיסולים ונקמות הדם, מבלי לרדת לשורש הבעיה.
האמת המרה היא ששום שינוי מהותי לא התרחש בעשרות השנים האחרונות בהתנהגות ובמנטליות בשטח. מה שכן קיים, ומהווה את חסם הברזל של כל פעילות משטרתית, הוא חוסר שיתוף פעולה מצד הציבור הערבי, הנובע משורשים עמוקים של אי-הכרה במדינה ובמוסדותיה.
הבעיה אינה מתחילה ונגמרת במשטרה, אלא היא תוצר של כשל מערכתי כולל:
- השיתוק המשפטי: בעוד הפשיעה גואה, היועמ"שית היא זו ש"מזמזה" והרגה הלכה למעשה את ועדת הרוגלות במשך שלוש שנים, כשהשלטונות עומדים מנגד באוזלת יד ומותירים את השטח ללא הכלים הטכנולוגיים הנדרשים לסיכול פשע.
- היעדר אכיפה מודיעינית: השב"כ חייב להפנים שתפקידו המרכזי כולל מניעת טרור וחתרנות מדינית בתוך המדינה, ומשכך עליו להקים אגף ייעודי או, לחלופין, לספק למשטרה את הכלים המודיעיניים ה"כבדים" להם היא זקוקה נואשות כדי להכריע את ארגוני הפשיעה.
- המפכ"ל והסברה כושלת: המשטרה סובלת מפיקוד שאינו מציג לציבור את אלפי הפעולות המדהימות שמבצעים שוטרינו, לוחמי מג"ב והמשמר הלאומי. הציבור אינו יודע שרוב המשאבים והמיקוד של המשטרה מושקעים היום במגזר הערבי, בטיפול באותם גורמים עבריינים המזדהים כפלסטינים. שתיקה זו היא הפקרה של תדמית השוטרים.
- דרגי הניהול הבכירים: בזמן שראש הממשלה שקוע עד צוואר במלחמות רב-זירתיות ובמאבקי אגו פוליטיים, הבעיה הקיומית הזו נדחקת לתחתית סדר העדיפויות הלאומי. במקביל, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אכן פועל לחיזוק השוטרים, אך לא מצליח להעניק להם את כלי העבודה המודיעיניים והמשפטיים הקריטיים. יתרה מכך, הניסיונות להקמת "המשמר הלאומי" סובלים מפופוליזם ומתוכניות שנתפרו על ידי גורמים שאינם מכירים את המשטרה והשטח לעומקם.
דיונים בחדרים ממוזגים לא יעצרו את הכדור הבא. כדי להילחם בארגוני הפשיעה בחברה הערבית, אנו זקוקים לפחות הצהרות ויותר חקיקה, לכלים טכנולוגיים חדים, ולהבנה שמדובר בבעיה שמשלבת פלילים עם איום על ריבונות המדינה. עד שלא תשתנה המדיניות – המפכ"ל ימשיך לכנס דיונים, והרחובות ימשיכו לדמם.
Dubiyung.com 