"חישוב מסלול" לאומי ביטחוני ביהודה ושומרון.

חלפו קרוב לשישה עשורים מאז שחרור יהודה ושומרון במלחמה צודקת מאין כמותה,

דומה כי לאורך כל התקופה הזו אטמנו את אוזנינו מול מסריהם הברורים של ערביי האזור. במעין תסמונת שטוקהולם לאומית, אנו נוטים לראות באויב קורבן מסכן, בשעה שהוא ממשיך לזמום ולהכות בנו ללא רחם.

מידת הרחמים הטבועה בנו גובה מחיר כבד: מי שמרחם על אויביו מאבד את כוח ההרתעה ואת כבודו הלאומי.

יתרה מכך, אי אפשר באמת להילחם באויב מבלי להכיר לעומק את דתו, את מנהגיו ואת המנטליות שלו, ומבלי להבין את המסרים האמיתיים שהוא מעביר בשפתו – הערבית – בלבד.

המדיניות הנוכחית, המסתפקת במעצרים ליליים, אינה אלא חזרה עקרה על אותן פעולות טקטיות.

אנו עדים למציאות מטרידה שבה הדרג המדיני נדרש לדרבן את הדרג הפיקוד הצבאי להילחם על עצם קיומו של העם היהודי במולדתו – זוהי תקלה מערכתית רבתי.

יש לומר בבירור: ההתיישבות והחוות ביהודה ושומרון אינן הבעיה, אלא ביטויה של זכות היסטורית בת 4,000 שנה על הארץ הזו. מולם מתייצבת אוכלוסייה של מתחזים, שרבים מהם התקבצו לכאן מרחבי העולם הערבי בעקבות הזדמנויות כלכליות. על מדינת ישראל להכריז על משימה לאומית דחופה: למחוק באופן מוחלט, ובהנחיה ממשלתית ברורה, את ההונאה הגדולה ביותר של המאה ה-20.