הקדמה: המבחן שטרם הסתיים

הטלטלה שעברנו בשבת השחורה של אוקטובר 2023 והמערכה הרב-זירתית שנכפתה עלינו מאז – מעזה ויו"ש, דרך לבנון וסוריה, ועד תימן ואיראן – הוכיחו לכל מי שעיניו בראשו: מה שהיה עוד לא יהיה.

גבורת הלוחמים בחזיתות השונות היא חסרת תקדים, אך התרגום שלה לניצחון אסטרטגי דורש שינוי תפיסתי עמוק. הגיעה השעה לומר בגלוי: אין צורך מוביל בוועדות חקירה שמטרתן טיוח וסימון "שעיר לעזאזל" תורן. כפי שלמדנו מהיסטוריית הוועדות מאז מלחמת יום הכיפורים, המערכת נוטה לגונן על עצמה ולהפיל את האחריות על הדרג המבצעי בשטח. התפיסה הביטחונית, המדינית והמשפטית שהובילה אותנו מנסיונות אוסלו, דרך קונספציית הגדרות וההכלה, ועד לניהול הסכסוך – חייבת להיאסף אל דפי ההיסטוריה.

תקרת הזכוכית שהוגבלה מעל המפקדים והמנהיגים המאמינים בשיבת ציון ובמורשת ישראל מתנפצת. הטרור נמשך כל עוד לא השכלנו ליזום. מולנו ניצבת ההמצאה המודרנית של ה"נרטיב הפלסטיני" – סיפור ללא בסיס היסטורי, ארכיאולוגי או מדיני, שאנו במו ידינו תיקפנו ושכנענו את העולם בקיומו על חשבון זכותנו ההיסטורית.

עקרונות הריבונות וההפרדה האסטרטגית

1. "צה"ל החוצה, בט"פ פנימה" – חלוקת גזרות חד-משמעית תפיסת הביטחון הישראלית סבלה במשך עשורים מהפרדה מלאכותית ומסוכנת בין איומי חוץ לבין איומי פנים. חובה לבצע הפרדה מבנית חדה:

• צה"ל מופנה 100% אל מחוץ לגבולות המדינה: תפקידו היחיד של הצבא הוא הכרעת אויבי ישראל בגבולות ומעברם. צה"ל אינו מיועד ואינו בנוי לשיטור פנים, לטיפול בהפרות סדר אזרחיות או להגנת יישובים בשגרה.
• העברת גזרת יו"ש למג"ב ולמשמר הלאומי: אחריות הבט"ש והמשילות ביהודה ושומרון תועבר בהדרגה מצה"ל למג"ב ולמשמר הלאומי. הפיקוד הצבאי ישוחרר למשימותיו המקוריות, בעוד כוחות מג"ב – המוסמכים ללחימה בטרור בתוך אוכלוסייה אזרחית – יחזיקו בגזרה תוך העברת תקציבים, סד"כ, אמל"ח ותשתיות בהתאם.
• המשרד לבטחון לאומי כגוף העורפי הבלעדי: פיקוד העורף ורשות חירום לאומית (רח"ל) יוצאו מאחריות משרד הביטחון ויוכפפו למשרד לבטחון לאומי. המענה הטיפולי והמבצעי בעורף חייב לפעול תחת דיסציפלינה אזרחית-משטרתית אחת.

2. החלת ריבונות וגבולות ברורים

• אפס סובלנות לחתרנות: מי שמגדיר עצמו כחלק מאויבי המדינה ,(אני פלשתיני),בעודו נושא תעודת זהות ישראלית, אינו יכול להמשיך וליהנות מזכויות אזרח.
• ביטול תפיסת הגדרות: ערינו וישובינו לא יוקפו עוד באשליות של גדרות טכנולוגיות. הביטחון יתבסס על יוזמה, התקפיות והעתקת הלחימה לשטח האויב.
• התיישבות כאמצעי ביטחוני: החלת ריבונות מלאה בכל מרחבי שטח C, עיבוי ובנייה מואצת של התיישבות צפופה, והקמת מחנות צבא בין הערים הערביות ביו"ש כך שכל מוקד סיכון יהיה מוקף ומבוקר.

3. עצמאות אסטרטגית ותעשייתית "עם לבדד ישכון" איננו סיסמה, אלא צורך מבצעי:

• החזרת קווי הייצור: כל קווי הייצור של המושגים הקריטיים – תחמושת, חלקי חילוף ואמצעי לחימה – חייבים לחזור לישראל.
• צמצום התלות בסיוע חוץ: מעבר מודרג לעצמאות תקציבית וביטחונית המשתחררת מהגבלות המוטלות על תעשיות ומדיניות הפעלת הכוח הישראלית.

ארכיטקטורה חדשה לביטחון הפנים ולמשילות

כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל, נדרשת רפורמה מקיפה שאינה מסתפקת בשיפורים קוסמטיים, אלא בונה מחדש את זרוע הביטחון הבלעדית של העורף:

האבחנה המבנית: כוחות שגרה מול "כוח המסה" של המשמר הלאומי

כדי שהמשמר הלאומי לא יהפוך לעוד "פלוגת תגבור" שנשאבת לשגרה השוחקת, חובה להגדיר אבחנה מבנית וחד-משמעית בינו לבין המשטרה ומג"ב הסדיר:

• משטרת ישראל ומג"ב – משימות קבועות ו"משימות ברזל": משטרת ישראל ולוחמי מג"ב הסדירים מוטים מטבעם לטיפול באירועי שגרה, בשיטור הקלאסי, ובמשימות "ברזל" קבועות שלא ניתן להסיט מהן סד"כ (אבטחת מתקנים אסטרטגיים, סיורים עירוניים שוטפים, לחימה בפשיעה יומיומית, מעצרים וביטחון שוטף). ברגע שפורץ אירוע חירום נרחב, כוחות אלה נדרשים לנטוש את משימות הברזל או לפצל סד"כ, מה שמוביל לקריסת המענה השיטורי או לדילול מפקיר של החזית.
• המשמר הלאומי – כוח המסה, אחיזת הגזרות ו"אורך הנשימה": המשמר הלאומי חייב לקום כזרוע נפרדת ועצמאית, המבוססת על מסה קריטית של עשרות אלפי לוחמים מאומנים (במילואים ובמערך מתנדבים חמוש ומיומן):
  1. חסינות משגרת השיטור: כוחות המשמר הלאומי כמעט אינם מושפעים ממשימות השגרה הבלתי-פוסקות. הם אינם עוסקים בשיטור אזרחי, בטרדות היומיום או במשימות הברזל המשטרתיות.
  2. אחיזת גזרות לאורך זמן: ייעודו המרכזי של המשמר הלאומי הוא הגעה מהירה, פריסה רחבה ואחיזת גזרות אסטרטגיות (הנגב, הגליל, הערים המעורבות, צירי התנועה הראשיים וגב ההר) במצבי חירום, הפרות סדר נרחבות או לחימה רב-זירתית.
  3. אורך נשימה מבצעי: המסה הקריטית של עשרות אלפי לוחמים היא היחידה שתאפשר "אורך נשימה" ללחימה ממושכת, ללא חשש משחיקה מהירה של הכוח הסדיר ותוך יכולת להחזיק שטח לאורך שבועות וחודשים.

מערך כיתות הכוננות כזרוע הקדמית

כיתות הכוננות ברחבי הארץ (עירוניות, כפריות ובקווי העימות) יהוו את "ראש הגשר" האזורי של המשמר הלאומי:

• הכפפה פיקודית: כיתות הכוננות יוכפפו פיקודית ומבצעית למג"ב ולמשמר הלאומי ולא למשטרת המחוז/התחנה, כדי למנוע את שחיקתן במשימות שיטור אזרחיות.
• תקנון ואמל"ח תקני: כל כיתת כוננות תצויד במפתח אמל"ח אחיד (נשק ארוך תקני, מיגון מלא, קשר ואמצעי לילה).
• גרף אימונים ומטווחים: הנהגת גרף אימונים שנתי מחייב (לש"ב, ירי טקטי, מענה לחדירה) והקמת מרכזי אימון ומטווחים אזוריים המותאמים לכיתות הכוננות.

משילות, אכיפה וזמן תגובה

• אפס אזורים ללא שליטה (No-Go Zones): ביטול מוחלט של תופעת השכונות והאזורים שבהם החוק אינו נאכף. נוכחות משטרתית ומבצעית תיושם בכל נקודה בין הנהר לים.
• הגדרת הפרוטקשן והפשיעה החקלאית כטרור לאומי: סחיטת דמי חסות, גניבות אמל"ח מבסיסים והשתלטות על קרקעות אינן "פשיעה קלאסית" – הן טרור לאומני לכל דבר, והטיפול בהן ייעשה בכלים סיכוליים ומבצעיים.
• יעד זמן תגובה – 4 דקות: הגדרה אופרטיבית של יעד תגובה מבצעי של עד 4 דקות לכל קריאת חירום בכל נקודה במדינה, באמצעות פריסת תחנות משנה וסיורים רכובים של המשמר הלאומי.

מעטפת משפטית והוראות פתיחה באש

• הוראות פתיחה באש חד-משמעיות: היתר ירי מלא ומיידי לעבר כל גורם החודר לבסיסי צה"ל, למחנות מג"ב או לשטחי אש. היתר ניטרול מיידי לכל גורם המסכן חיים או מבצע פיגוע לאומני.
• מעטפת הגנה משפטית ללוחמים: תחקיר מבצעי מקצועי יהיה השלב הראשון והקובע; רק במקרים של חריגה זדונית מפורשת יועבר הטיפול להליך פלילי.
• ענישת מחבלים: מחבלים מוגדרים כ"לוחמים בלתי חוקיים". הם ישפטו בבתי דין צבאיים בנוהל מקוצר, ויוחזקו בתנאי כליאה בסיסיים בלבד בבתי סוהר צבאיים.
• ערכאות ייעודיות: הקמת בית משפט ייעודי לקרקעות לעצירת ההשתלטות הבלתי חוקית על אדמות מדינה בנגב, בגליל וביו"ש.

זהות לאומית, חינוך וכלכלה חופשית

• חיזוק מורשת ישראל: מערכת החינוך תשים דגש מרכזי על לימודי תנ"ך, היסטוריה יהודית וציונות שורשית. הקמת הגדנ"ע במתכונת מחודשת הכוללת אוריינטציה חקלאית, טכנולוגית וביטחונית.
• שקיפות שלטונית: ביטול מוסד הלוביסטים בכנסת והפיכת כל דיוני הוועדות ומינויי השופטים לפומביים.
• כלכלה חופשית: הורדת מכסים, פתיחת השוק לייבוא חופשי על פי התקן האירופי והאמריקאי, והורדת יוקר המחיה כדי לחזק את עמידות העורף האזרחי.

אפילוג

עם ישראל למד על בשרו את מחיר הדחיקה והויתור. ניצחון איננו נמדד רק בהפסקת אש זמנית, אלא בהשבת הכבוד הלאומי, בהחזרת ההרתעה, ובבניית תפיסת ביטחון הנשענת על עוצמה, זהות וריבונות מוחלטת. נקמה באויבינו והכרעתם הן חלק מטבעו של עם החפץ חיים.

"אין ביטחון ללא ביטחון פנים"

עם ישראל חי, נחוש וינצח!