הפשיעה והרציחות במגזר הערבי בישראל משתוללות ללא מענה, כתוצאה מסימביוזה הרסנית בין ארגוני פשיעה המנצלים צינית את כלי הדמוקרטיה, לבין מדיניות של אכיפה בררנית ומערכת משפטית ומערכתית המסרבת להתאים את עצמה לגודל השעה. לכל מי שמכיר את המערכת והשטח לעומק, ברור כי לא מדובר עוד באירוע פלילי אזרחי שגרתי – אלא באיום קיומי הדורש הכבדה משמעותית של הלחץ המשילותי ושינוי פרדיגמה כולל.

כפי שהצעתי כבר בשנת 2021, הדרך היחידה לעצור את כדור השלג ולחתוך את שרשרת הרציחות היא מעבר מיידי ממענה נקודתי לחרום לאומי, הפועל בשלושה צירים מרכזיים:

• הגדלת המשמר הלאומי בצורה דרמטית: הקמת כוח מבצעי ייעודי של עשרות אלפי לוחמים. המשמר הלאומי אינו יכול להישאר ניסוי שדה מוגבל; עליו להפוך לזרוע הביצועית המרכזית המסוגלת להחזיק משימות ביטחון וסדר ציבורי לאורך זמן, בפריסה ארצית ובהרתעה מוחלטת.
• הסבת "אוגדות דוד" והענקת סמכויות בחוק: יש להסב את יחידות המילואים והמתנדבים של "אוגדות דוד" למשימות המשמר הלאומי. זהו התנאי הקריטי: ללא הענקת סמכויות אכיפה, מעצר וחיפוש בחוק – הכוחות הללו נותרים חסרי יכולת ממשית בשטח. חובה לצייד אותם בכלים המשפטיים והמבצעיים הנדרשים כדי לתת מענה לאיום הביטחוני שנוצר במרחב האזרחי.
• הטלת עוצר ממוקד במוקדי הפשיעה: הפעלת כלי חרום של הגבלת תנועה בשעות הערב והלילה ביישובים מועדים. עוצר אינו צעד אזרחי שגרתי, אך הוא הכלי האפקטיבי היחיד לקטיעת שרשרת הרציחות בטווח המיידי ולהחזרת השליטה, הריבונות וההרתעה לידי המדינה.

הגיע הזמן להפסיק להסתפק בתוכניות מגירה ולעבור למעשים. הביטחון האישי של אזרחי ישראל אינו הפקר – והחזרת המשילות היא מבחן הריבונות העליון של מדינת ישראל.